גביית חוב מס באמצעות נכס שהועבר על ידי הנישום לקרובו טרם הפך חוב המס לסופי

בית המשפט העליון קבע כי סעיף 119א(ב) לפקודה מאפשר לגבות חוב מס של נישום מנכס שהעביר לקרובו טרם הפך חוב המס לסופי, זאת במקרים בהם הנישום היה צריך לצפות את האפשרות כי יהא חייב במס, לאור ההליכים המתנהלים בינו לבין רשות המס.

הזכות לגבות חוב מס של נישום מצד שלישי

סעיף 119א(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, קובע, בתנאים מסוימים, כי כאשר ליחיד קיים חוב מס סופי והוא מעביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית לקרובו או לחברה שהוא בעל שליטה בה, ניתן יהיה לגבות את חוב המס מהקרוב מקבל הנכס. חוב מס סופי הינו חוב מס שאין עוד לגביו זכות השגה או ערעור.

סעיף 119א(ב) לפקודה אינו קובע האם ישנה חשיבות לנקודת הזמן בה בוצעה העברת הנכס. כלומר, האם הסעיף יחול רק כאשר העברת הנכס לצד שלישי בוצעה לאחר שחוב המס הפך סופי או שמא גם אם העברת הנכס בוצעה במועד כלשהו קודם למועד בו חוב המס הפך סופי. שאלה פרשנית זו נדונה והוכרעה בע"א 2755/08 דליה פלח ואח' נ' מס הכנסה-פקיד שומה תל אביב 3 ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין פלח").

עניין פלח

באותו עניין, דובר בבני זוג שבמסגרת הליכי הגירושין ביניהם ערכו הסכם גירושין ולפיו הבעל העביר לאישה את זכויותיו בדירה שהייתה בבעלותם המשותפת בתקופת הנישואין (להלן: "הדירה"). הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין בשנת 2004 ובהתאם לכך, זכויותיו של הבעל בדירה הועברו בפנקס המקרקעין לבעלות האישה.

להשלמת התמונה נציין, כי עובר לחתימת הסכם הגירושין והעברת הזכויות בדירה לאישה, הבעל ידע כי ישנה דרישה של רשות המס לתשלום חוב של 1.8 מיליון ₪ בגין שומות לשנות מס קודמות. הבעל הגיש ערעור על שומות המס שהוגשו נגדו, אשר נדחה במסגרת פסק דין שהתקבל בשנת 2005. לפיכך, נרשמה הערה בפנקס המקרקעין בדבר זכויות רשויות המס בגין החוב.

האישה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי לפסק דין הצהרתי ולפיו כיוון שכל הזכויות בדירה הינן בבעלותה, לא ניתן לרשום הערה בפנקס המקרקעין לטובת רשות המס. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי במקרה דנן התמלאו כל התנאים המנויים בסעיף 119א(ב) לפקודה ועל כן רשאי מס הכנסה לגבות את החוב מנכסו של החייב, אף אם החייב העבירם לקרובו טרם הפך חוב המס לחוב סופי.

בית המשפט העליון נדרש להכריע בשאלה האם סעיף 119א(ב) לפקודה מאפשר לרשות המס להיפרע מנכס שהועבר ע"י הנישום לקרובו לפני שחוב המס הפך לחוב סופי.

על מנת להכריע בשאלה הפרשנית העולה ממחלוקת הצדדים, בית המשפט העליון בחן את לשון הסעיף ואת תכליתו. תכלית הסעיף, הסביר בית המשפט, היא אכיפת הגבייה ומניעת האפשרות של העברת נכסים על ידי החייב במס באופן שיפגע בהליך הגבייה. לפיכך, פרשנות הסעיף באופן המאפשר לחייב להתחמק מתשלום המס על ידי הרחקת הנכס מזרועות הרשות, אינה מתיישבת עם תכלית החוק. מאידך, בית המשפט היה ער לבעייתיות בקביעה לפיה הסעיף יחול גם אם העברת הנכס לקרוב נעשתה טרם הפך החוב לסופי, שמשמעה היא כי אין לכאורה מגבלת זמן לתחולתו של הסעיף לאחור, תוצאה אשר עשויה לפגוע בזכותו הקניינית של מקבל הנכס.

בית המשפט העליון אימץ את גישת המשיב ביחס לסעיף 119א(ב) לפקודה, וקבע כי בכל מקרה בו נישום צריך לצפות, כי יהא חייב במס, לאור הליכים המתנהלים בינו לבין רשות המס, הרי שאם הוא מעביר נכס, ללא תמורה או בתמורה חלקית, לקרוב, רשות המס רשאית להיפרע מהנכס גם אם העברתו בוצעה לפני שחוב המס הפך לחוב מס סופי. עולה מפסק הדין כי אם הנישום מעביר נכס לקרובו במועד בו לא היו קיימים הליכים מטעם רשות המס נגדו, לא ניתן יהיה להפעיל הליכי גבייה מכוח הוראות סעיף 119א(ב) לפקודה.

בית המשפט בעניין פלח העדיף את עמדת המשיב, בין היתר, על סמך עמדת המדינה בערעור לפיה הזכות להיפרע מהנכס שהועבר בנסיבות כאמור לפני שחוב המס הפך לחוב מס סופי, מוגבלת לאותם מקרים שהעברת הנכס נעשתה לאחר שהחלו הליכים בין הנישום לרשות המס ביחס לאותה דרישה (שלימים תהפוך לחוב).

סיכום

לאחר ההכרעה בעניין פלח, נישומים המנהלים הליכים מול רשות המס והמעבירים לקרוב נכס, בלא תמורה או בתמורה חלקית, צריכים לקחת בחשבון כי יש ומס הכנסה יהא רשאי להיפרע מהנכס, אף אם זה הועבר טרם הפך חוב המס לחוב מס סופי.