האם טקסס הולדם אינו חוקי?

בשנים האחרונות הפך משחק הפוקר "טקסס הולדם" לפופולארי מאוד בעולם. מתקיימים טורנירים רבים של המשחק ברחבי העולם, בהם המנצחים זוכים בסכומי כסף עצומים עד כדי מיליוני דולרים בכל טורניר. טורנירים מסוג זה משודרים בערוצי הטלוויזיה המובילים (כגון ESPN) ואף זוכים לפרשנויות מצד שחקני עבר ושחקני הווה כאילו המדובר באירוע ספורט לכל דבר ועניין. בנוסף, נוצרו תוכניות טלוויזיה על המשחק, החל מלימודו וכלה בשידור משחקי "קאש" וטורנירים בטלוויזיה ואף נכתבת ספרות רבה בנושא על- ידי שחקני עבר והווה ועל- ידי מומחים למשחק ואף מומחים בתחום המתמטיקה והסטטיסטיקה. שחקני הפוקר המובילים בעולם הפכו מזמן לכוכבים ושמותיהם נישאים בפי כל חובבי המשחק בגאון ובהערכה.

בהלת הטקסס הולדם לא פסחה על ישראל ובשנים האחרונות חדר המשחק לארצנו הקטנטונת באופן שחלק נכבד מהאוכלוסיה משחק את המשחק בשעות הפנאי בסביבה הביתית המוכרת. הבהלה למשחק יצרה שוק חדש ולפתע בכל פינה ניתן לקנות ציוד מתאים ואין בית בישראל שאין בו מזוודת ז'יטונים מכובדת וקלפי משחק- "על כל צרה שלא תבוא".

יחד עם זאת, רחשי ליבו של הקהל הישראלי והפופולאריות לה זוכה המשחק בארץ אינם רלוונטיים לשאלה האם מדובר במשחק חוקי והאם ניתן לשחק בו ללא חשש. גם העובדה כי המשחק חוקי במדינות מפותחות רבות בעולם אינו בו בכדי לשכנע כי משדובר במשחק חוקי. פסק דין שיצא לאחרונה עונה באופן חלקי כל שאלת חוקיות המשחק.

בשנת 2008 הורשע אדם בשם ערן רוק על- ידי בית המשפט השלום בתל אביב בארגון ועריכת משחק אסור לפי סעיף 225 לחוק העונשין (להלן: "החוק") זאת בעקבות פשיטת משטרה לדירה בה נערך טורניר טקסס הולדם. מר רוק שימש כדילר באותו משחק וככל הנראה היה מהאחראים לארגון המשחק. מר רוק ערער על הרשעתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב ויום אחד לפני הדיון בערעור, שנקבע לחודש מרץ 2011- מחק את ערעורו באופן שפסק הדין של בית המשפט השלום הפך סופי וחלוט.

טענתו העיקרית של מר רוק בפני בית המשפט השלום הייתה כי משחק טקסס הולדם אינו "משחק אסור" כהגדרתו בחוק. "משחק אסור" מוגדר בסעיף 224 לחוק – כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת; דינו של מי שמארגן או עורך משחק אסור- 3 שנות מאסר ודינו של מי שמשחק משחק אסור שנת מאסר.

מר רוק לא טען במסגרת הגנתו כי חלים עליו הסייגים בחוק המתירים משחק אסור (כפי שיפורט להלן) ומשמעות העניין היא כי בשעה שקבע בית המשפט השלום כי אכן מדובר במשחק אסור- מרכיב ההגנה המרכזי של מר רוק אבד.

כל שחקן פוקר חובב יטען כי הצלחה בטקסס הולדם נמדדת לאורך זמן וכי תוצאות המשחק תלויות בהבנה ויכולת הרבה יותר מאשר בגורל. הראיה, יטענו חובבי המשחק, היא כי אותם שחקנים הנחשבים כטובים בעולם, מגיעים פעם אחר פעם לשלבים הסופיים של הטורנירים הגדולים בעולם בהם משתתפים אלפי שחקנים- הדבר מצביע, בהכרח, על כך שמדובר במשחק המבוסס על יכולת יותר מאשר על מזל. יוסיפו חובבי המשחק כי אפקט המזל שקיים במשחק, הולך וקטן כאשר מודדים תוצאות לאורך זמן הואיל ולאורך זמן המזל "מתיישר" עם הסטטיסטיקה ואלו שיתבססו על מזל בלבד יפסידו את כספם במהרה.

מר רוק, במסגרת הגנתו, העיד שחקני פוקר מקצוענים אשר טענו טענות דומות לאלו שנטעו לעיל. כל השחקנים הודו כי קיים מרכיב של מזל במשחק הואיל ואין לאף אחד מהשחקנים שליטה על הקלפים שהוא מקבל, אך בעזרת יכולת משחק טובה מצליחים שחקנים אלו להצליח במשחק ללא קשר חד וישיר לקלפים אותם הם מקבלים. העדים מטעם ההגנה נתנו דוגמאות רבות והסבירו, בין היתר, על מונח ה"בלוף" בכדי להבהיר כי ניתן לנצח גם ללא קלפים טובים ומשכך מרכיב המזל במשחק הינו שולי ביחס למרכיב היכולת. מר רוק לא הביא במסגרת הגנתו עדים מומחים בתחום המתמטיקה, הסטטיסטיקה וההסתברות על מנת לתמוך בטענותיו ולדעתו של הח"מ הדבר פגע בסיכויי הגנתו.

בית המשפט  לא קיבל את פרשנותו של מר רוק וקבע, כאמור, כי משחק הטקסס הולדם הינו משחק אסור כהגדרתו בחוק. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שתוצאות המשחק, ככל שמדובר בשחקן סביר להבדיל משחקן המקצועי, יושפעו יותר מגורל מאשר מיכולת וזהו המבחן הנכון. כמו- כן קבע בית המשפט כי די בכך שבכל משחקון ("יד" בסלנג הפוקרי) מרכיב הגורל משמעותי יותר, בכדי לקבוע כי מדובר במשחק אסור (מר רוק טען שיש להסתכל על הטורניר בשלמותו). כן ציין בית המשפט כי מר רוק לא הביא חוות דעת של מומחה כלשהו לתמוך בטענתו. על מר רוק נגזרו 3 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי.

כאמור לעיל, מר רוק ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ויום לפני הדיון בערעור חזר בו מערעור מסיבות שלא פורטו. יש רק לשער ולכותב אין כל ידיעה בדבר, כי הצדדים הגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט לפיו זכה מר רוק להקלה כלשהי בתמורה למחיקת הערעור. האינטרס של הצדדים במהלך כזה ברור. מר רוק זוכה להפחתה בעונשו והפרקליטות לא מעמידה למבחן את פסק הדין של בית משפט השלום שקבע, לראשונה, כי טקסס הולדם הוא משחק אסור. ויובהר, מחיקת הערעור אין משמעותה כי בית המשפט המחוזי אשרר את פסק הדין של בית משפט השלום. משמעות המחיקה היא כי פסק הדין של בית משפט השלום נותר על כנו.

נשאלת, אם כן, השאלה האם בעקבות פסק הדין אסור לשחק טקסס הולד'ם? לא בהכרח.

אין ספק כעת, כי אותם אלו מבין הציבור שמשחקים במועדוני הימורים מאולתרים בהם נערכים משחקי טקסס הולדם כדבר שבשגרה, הפתוחים לכל דיחפין, ומטרתם גריפת ריווח כספי עוברים על החוק.

יחד עם זאת, אין כל שינוי במצבם של מי מבין אלו שמשחקים עם החבר'ה (חוג אנשים מסוים)  בבתי החברים או בכל מקום אחר בו לא נערכים משחקים אסורים, והמשחק אינו חורג מגדר השעשוע. כאמור לעיל, מר רוק בהגנתו לא טען כי הסייגים הקיימים בחוק חלים עליו ובית המשפט לא הכריע בדבר ומשכך לעניות דעתו של הכותב, המצב המשפטי לא השתנה.

סעיף 230 לחוק קובע שהוראות סעיפים 225 עד 228 לא יחולו על משחק, הגרלה או הימור שנתמלאו בהם שלוש אלה:

(1)   עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסויים;

(2)   אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור;

(3)   אינם נערכים במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים.

בית המשפט העליון בעע"מ 4436/02 תשעים הכדורים – מסעדה, מועדון חברים נ' עיריית חיפה שניתן בשנת 2004 קבע מהם המבחנים לגבי התקיימות הסייגים הקבועים בסעיף 230 לחוק.

התנאי הראשון מורה כי על המשחק להיות ערוך ומכוון לחוג אנשים מסוים. התנאי בעניין חוג אנשים מסוים נובע, בין היתר, מאחת המטרות של ההסדר החוקי, קרי מניעת התמכרות. כאשר מדובר בקבוצת אנשים שיש לה מכנה משותף מעבר לעניין במשחק או בהימור קטן החשש מהתמכרות, למשל אם קבוצת אנשים שעובדת במקום עבודה אחד נוטלת חלק מעת לעת במשחקי בינגו, ברור שההשתתפות במשחק אינה העיקר- הוא הדין לגבי אנשים שיש להם תחביב משותף. זאת ועוד, יש להתייחס גם לכמות האנשים באותו "חוג מסוים". השימוש במילה "חוג" ובמילה "מסוים" בגדרו של הדיבור "חוג אנשים מסוים" מצביע על כוונה לצמצם את מסגרת האנשים שאליהם מתייחס החריג.

התנאי השני הוא כי על המשחק האסור, אסור לחרוג מגדר שעשוע או בידור. בית המשפט העליון בע"פ 328/72 עבאס נ' מדינת ישראל פירש את המונח כמשחק שבו המטרה הדומיננטית היא שעשוע ובידור, וטובת ההנאה הכספית שהשחקן מצפה לה היא שולית. בית המשפט בפרשת תשעת הכדורים נכון היה להניח שאם מגבילים את הבדיקה לסכומי ההשתתפות ולסכומי הפרסים במשחק בודד, הרי מדובר בשעשוע או בבידור (כגון טורניר טקסס הולדם עם דמי כניסה סבירים), עם זאת ראוי לזכור שהמשתתף במשחק יכול להשתתף בכמה סבבים של משחק. אף בהינתן עובדה זו היה בית המשפט העליון נכון להניח שעדיין מדובר בשעשוע או בבידור. ראוי לציין כי במקרה שעמד אז בפני בית המשפט מדובר היה במשחק בינגו בעלות 10 ₪ לכרטיס, ללא הגבלה לגבי מספר הכרטיסים אותם ניתן לקנות, כאשר הפרס הממוצע עמד על 500 ₪ ויכול היה, בתנאים מסוימים, להגיע גם ל- 5,000 ₪.

ניתן להניח, אם כן, שגם טורנירים של טקסס הולדם המשוחקים באותה מתכונת עם סכומי פרסים דומים יכולים להיחשב ככאלה אשר אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור. אמנם, אין תשובה ספציפית בקשר למשחקי "קאש" אשר מהותם לא נבחנה, אך ניתן להניח שמשחק קאש בסכומים לא גבוהים, עומד אף הוא במבחן. יצויין כי בית המשפט קבע  כי אדם שמשתתף בכמה סיבובי משחק באותו יום ומגיע למקום על-מנת לשחק מדי ערב, הוא אדם שאין לומר כי מטרתו היא שעשוע או בידור. השתתפות במשחקים בתדירות גבוהה מאוד מצביעה על אחד החששות שמאחורי האיסור, כלומר התמכרות.

יש אף לזכור, כי כאשר מדובר בקבוצת אנשים שיש לה עניין משותף מעבר למשחק, ברי שהמטרה הדומיננטית של המשחק אינה הזכייה בכסף או בשווה כסף, אלא חיזוק הקשר החברתי או מטרה אחרת דוגמת גיוס כספים לצורך ראוי, יכול הדבר לבוא בגדר שעשוע או בידור.

התנאי השלישי הוא כי אסור למשחק להיערך במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים. הכוונה היא לחצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים ואין זה משנה אם המקום פתוח לציבור או לבני-אדם מסוימים בלבד. אף אין זה משנה אם החצרים מוחזקים למטרה נוספת כלשהי.  סעיף 233 לחוק קובע, בין היתר, כי רואים חצרים כמקום שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים אם נערך בהם משחק אסור לפחות שתי פעמים תוך ששה חודשים שקדמו לביצוע העבירה בידי הנאשם, כל עוד לא הוכח ההיפך ואין זה משנה לגבי הנאשם בהחזקתם, אם החזיק בהם כל תקופה זו או רק חלק ממנה. מהוראה זו למדים כי אם התנהל משחק אסור לפחות שתי פעמים תוך תקופה של חצי שנה באותו מקום, ייחשב הוא כחצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים. יחד עם זאת ההוראה האמורה יוצרת חזקה הניתנת לסתירה. עם זאת ברור כי הכוונה בהוראה זו הייתה לטפל במקומות שנערכים בהם משחקים אסורים באופן סדיר ולאורך זמן. נשאלת אם כן השאלה מה קורה כאשר מדובר  בבית פרטי אחד שנפגשים בו ידידים מעת לעת לשם השתתפות במשחק אסור? בית המשפט העליון קבע כי מאחר ומדובר בחזקה שאינה חלוטה, ניתן להוכיח שאין מדובר בחצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים.

אם כן, התשובה לשאלה האם משחק הטקסס הולדם הינו חוקי, תלויה במרכיבים שונים, כפי שפורט לעיל. כלומר, ניתן לשחק טקסס הולדםבין חברים ובלבד שעומדים במגבלות שנקבעו בחוק.

יש לזכור כי התכלית העיקרית של החוק היא ערכית מובהקת. ההסדר בחוק מבוסס על ההכרה שאדם צריך להתפרנס מעבודתו, ממשלח ידו או מעיסוק לגיטימי אחר כלשהו ולא על דרך התעשרות קלה התלויה בגורל. מטרה נוספת מקורה בחשש שמא אדם הנוטל חלק במשחקים אסורים יתמכר ל"עיסוק" זה תחת שיעבוד לפרנסתו. הניסיון מלמד, ומטבע הדברים הוא, כי מספרם של המפסידים במשחקים אסורים עולה על אלה המרוויחים בהם. המתמכר עלול להביא את עצמו ואת משפחתו להפסדים רבים, למכירה של נכסים, ובסופו של דבר מטרת המחוקק היא למנוע הימורים והפעלת מקומות של הימורים בכדי להימנע מהתמכרויות להימורים ומהתוצאות ההרסניות הנובעות מכך לרבות לקיחת הלוואות מגורמים עברייניים והרס חיי משפחות.  מטרת המחוקק אינה למנוע מחברים להיפגש לערבי כיף בהם הם משחקים משחקי קלפים לצורכי שעשוע, גם אם מדובר במשחק טקסס הולדם.

האמור לעיל הינו דעתו האישית של הכותב ואין להתייחס לאמור כאל ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ואף ואין להתייחס לאמור כהמלצה לשחק טקסס הולדם